בן בתיה ושמואל, נולד בשנת 1916 בעיר סלוטונה שבסלובקיה ועלה לארץ בשנת 1929. הוריו נפטרו בהיותו ילד ואריה הגיע עם קבוצת ילדים יתומים לכפר-הנוער בן-שמן, בו התחנך ולמד לאהוב את העבודה ואת הארץ. היה עלם יפה-תואר, חסון, ואהוב על הכל, בין התלמידים הטובים בכפר ומופת לנערים בטוב-לבו, ביושרו ובנכונותו לעזור לחלש ממנו. כאשר סיים את לימודיו בבן-שמן, הצטרף לקבוצת הכשרה בקבוצת גבע, עבד בסדום, במפעל שבדרום ים-המלח ואחרי-כן נסע לגולה לבקר את אחיו ואחיותיו. בשובו הצטרף לגרעין של בוגרי בן-שמן שהקימו את קבוצת "אלומות". בתחילה עבדו בבן-שמן ואחר-כך בזכרון-יעקב, ומשם עברו להתיישבות בפוריה שליד יבנאל. אריה היה מעמודי התווך של הקבוצה, אך לאחר לבטים רבים עזב אותה עם משפחתו והשתקע בתל-אביב.

בימי מלחמת-העולם השנייה התגייס אריה לצבא הבריטי, שירת באיטליה והגיש שם עזרה לפליטי המחנות.

אחרי המלחמה שימש מזכיר סקציית המתכת של "הנוער העובד" בתל-אביב. הוא דאג לנערים העובדים, התעניין במצבם המשפחתי, עזר להם כאב. בתקופת חייו האחרונה מילא תפקיד של קצין-הסברה בגדנ"ע. אריה נפל בחג-הפסח, ביום י"ח בניסן תש"ח (27.4.1948) בשכונת שפירא. כשחזר ממילוי תפקידו ב"הגנה", פגע בו צלף ערבי והרגו.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק. השאיר אחריו אישה, רחל, וילד, אהוד.